e-ירוק

תחנת מחקר חצבה, צילום: בני גמליאל

מרחבים צחיחים המשתרעים מאופק אל אופק. נופי מידבר מבודדים וביניהם יישובים חקלאיים- זוהי הערבה. אנו נצא לטייל במסלול ייחודי לרכבי שטח בלבד (4X4), בציר המעיינות הצפוני: עין זך, עין תמיד, עין שחק ועין דוחן.

לאלה המחפשים עדיין את הדג המפורסם מהסרט המצויר “מחפשים את נמו” וטרם מצאו אותו, החדשות מספרות כי תוכלו בקרוב למצוא אותו בחנויות לממכר בעלי-חיים. כרגע הוא מתאקלם ומתרבה בבריכות המלאכותיות הסגורות של מי הים בתחנת המחקר והפיתוח “יאיר” שבערבה.

כיצד מגיעים?

עתיקות עין חצבה שוכנות בצד כביש הערבה (כביש מס’ 90). ליד סימן ק”מ 160, מדרום לצומת הכביש המוליך למעלה עקרבים.
מסלול ציר המעיינות: מול תחנת הדלק של עין חצבה על פי השלט ל”ציר המעיינות”. דרך העפר מסומנת בשחור. נוסעים כ- 4 ק”מ ומגיעים לבריכה הראשונה של עין זך.
לתחנת המחקר והפיתוח (מו”פ) יאיר: על כביש 90 (כביש הערבה) בכניסה לחצבה.

המסלול:

נצא ברכבי שטח (4X4) לבקר בציר המעיינות הצפוני של הערבה (על פי השילוט), המעיינות עין זך, עין תמיד, עין שחק ועין דוחן, שהינם ברכות לאגירת מי תהום להגמאת בעלי חיים. קק”ל סייעה בהעמקת חלק ממפלסי המעיינות. ניכנס ממול לתחנת הדלק של עין חצבה בדרך עפר המסומנת בשחור, וניסע כ- 4 ק”מ מערבה, עד לעין זך. מעיין זה ועוד כמה בהמשך נחפרו עד לשכבת מי התהום, שהינם גבוהים. עד שנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר הבדווים רעו בחופשיות באזור, מקורות המים הרבים נוצלו בצורה מושכלת כדי שהמים ישפעו. כיום, יש בעיקר צמחייה חובבת מים ולחות רבה על פני הקרקע.

המעיינות הם מעיינות שיכבה. שפיעת המעיינות משתנה משנה לשנה ומושפעת הן מכמויות הגשם והן מכמויות המים הנשאבות מהקרקע לצרכי חקלאות. בפרויקט משותף של קרן קימת לישראל, רשות הטבע והגנים הלאומיים ורשות ניקוז הערבה, שוקמו המעיינות זך, תמיד, שחק ודוחן במטרה ליצור ברכות לאגירת מי תהום להגמאת בעלי החיים בסביבה: שועלים, צבועים, תנים, זאבים, צבאים, יעלים, ראמים ופראים, חוגלות, עפרונים וקוראים ובעלי כנף אחרים השוכנים דרך קבע במקום או מזדמנים לערבה.

מכאן נמשיך בנסיעה כ- 1 קילומטר דרומה, על הדרך המסומנת בשחור ונגיע עד לעין תמיד. נחנה את הרכב ונלך מעט ברגל בערוץ הנחל בנוף פסטורלי. המעיין שוכן בתוך ערוץ ובו עצי דקל ירוקים בסמוך לרחבת החנייה. בעין תמיד יש שרידי חקלאות קדומה, הכוללים אמת מים מהתקופה הביזנטית. המקום משמש אתר קבורה למשפחת אבו מסק אל ע’מרני, משפחה בדווית, החיה באזור חצבה מזה מאות שנים.

מכאן נמשיך בנסיעה שוב במסלול היורד דרומה כ- 9 ק”מ נוספים. המסלול מאפשר למטיילים בו להגיע למצפור ע”ש עידן גדיש, בן מושב עין יהב שעסק בחקר בעל החיים- הראם הלבן ונהרג בעת שמטוס האולטרא-לייט שבו טס נתקל בצלע ההר. מהמצפור נוכל לראות מכלאת אקלום של עדר הראמים הלבנים המושבים לטבע. הראמים הם אוכלי עשב ומעיין עין שחק מזמן להם שפע צמחייה ירוקה.

נפנה דרומה עוד כ- 2 ק”מ ולאחר מכן נפנה מזרחה כ- 500 מטרים נוספים ונגיע אל עין דוחן, שם מצוי קידוח נטוש של מים מליחים. בעלי חיים רבים מנצלים את מימיו. ממעיין זה נמשיך בנסיעה דרומה כ- 9 ק”מ נוספים ובדרכנו נחצה ערוצי נחל רבים שהבולט מביניהם הוא נחל נקרות. לאחר כ- 9 ק”מ של נסיעה נגיע אל נקודת פיצול ונתחבר לסימון האדום. את הדרך חזרה אפשר לעשות באותו מסלול ולהמתין לבעלי חיים אחרים, או לחזור לכביש 90, כביש הערבה.

נסיים בביקור בתחנת המחקר והפיתוח החקלאי- “תחנת יאיר”, הנמצאת סמוך למושב חצבה ולבית-ספר שדה חצבה. הביקור במקום בתיאום מראש עם בית ספר שדה חצבה ובתשלום.

החקלאות של היום היא לא מה שהכרתם, אלא, “היי-טק” של ממש. תחנת המחקר הוקמה בשנת 1986 כדי לעזור לחקלאי הערבה להתמודד עם תנאי האקלים הקשים, המים המליחים והמרחק ממרכז הארץ. הזמר והמלחין אומנם הזדעזע ממה שעולל מכופף הבננות לארטישוק, אבל בתחנת המו”פ לא “מתעללים” בצומח ובחי אלא בהחלט עושים שם פלאים.

מאז שהסרט המצויר “מחפשים את נמו” הגיע לאקרנים זינק הביקוש בעולם לדג, ששמו המדעי הוא “שושנון” וצבעיו כתום שחור. צוות מיוחד של חוקרי תחנת מחקר ופיתוח ע”ש יאיר בערבה, סמוך למושב חצבה, שקד מזה שלוש שנים לאקלם את הדג הזה בארץ. מעבר להישג המדעי, בקרוב ניתן יהיה לקנות “דגי נמו” בישראל, ובערבה מאמינים כי נוצר פוטנציאל כלכלי משמעותי ליצירת ענף חדש לפרנסת התושבים ולפיתוח תיירות חקלאית.

בעולם יש מספר קטן של מקומות שמגדלים אותם במי ים, אבל אצלנו עושים את זה במדבר. וזאת לאחר שמתאימים את המים, האור והטמפרטורה לדרישות הדגים. הדג נקרא גם באנגלית “clown”- ליצן, בשל צבעיו העליזים. במקום מגדלים גם את דגי הברמונטים הגדולים למאכל. פיתוח תחום דגי הנוי מאפשר להרחיב את ההתיישבות בערבה על בסיס חקלאות תעשייתית ולספק תעסוקה לבני הדור השני של המתיישבים.

רוב האקווריומים בעולם מבוססים על דגי מים מתוקים, זאת בשעה שדווקא לדגים הגדלים במים מליחים, יש ביקוש רב מאוד, וחובבי דגים מוכנים לשלם עבורם סכומים גבוהים. רוב אספקת הדגים לבעלי אקווריומים אלו באה מצייד בלתי חוקי. הדגים ניצודים בעיקר בתאילנד ובסינגפור. מועברים בשקיות לאירופה ולארצות הברית, ובתום מספר חודשים הדגים האלה מתים בלי להתרבות. עובדה שהופכת את הדגים ליצורים לשימוש חד פעמי, כאשר הפגיעה בטבע ובנוף היא רבה. ההצלחה בתחנת המו”פ ערבה תיכונה היא בריבוי הטבעי של דגי מים מלוחים. שלב המחקר הראשוני היה לפצח במדויק את הרכב מי הים, כדי שיתאימו לגידול הדגים. בשלב השני ליצור ריבוי בתנאי שבי.

כתיבה: חוה בראון
צילומים: ארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב 21/01/2007