
אין כמו פריחת החלמוניות לבשר על בואו הרשמי של הסתיו ועימו גשמי הברכה. אנו נטייל ביער להב ונחזה באחד מפרחי הבר הנדירים ביותר ביופיים, בצבעי צהוב- חלמון הבולט מעל יובש אדמת הנגב- החלמונית הגדולה- בואו לצפות בטרם תיעלם.
כיצד מגיעים?
לעמק החלמוניות: נוסעים על כביש מס’ 40 (בית קמה- באר שבע) עד לצומת להבים. בצומת פונים שמאלה לכביש 31, חולפים על פני הכניסה המזרחית ללהבים (הכניסה השנייה), מצד ימין ישנו חניון “החלמוניות”. שם ניתן להחנות את הרכב ולהמשיך על פי השילוט רגלית בדרך עפר המקבילה לכביש הראשי ומובילה לעמק החלמוניות. ניתן לטפס גם לגבעות גורל הנמצאות בסמוך לחניון ומשם לרדת לעמק החלמוניות.
ליער להב: לאחר שפקדנו את עמק החלמוניות, נשוב אל הרכב וניכנס אל יער להב הסמוך. האזור המומלץ לטיול נמצא מצפון לכביש 31. זה לאחר שחזיתם בחלמוניות, המשיכו על כביש זה עד שתגיעו למסעף ממנו יש פנייה שמאלה לכביש המוביל אל הר להבים, מרכזו של יער להב. לחילופין אפשר להיכנס ליער להב גם מכביש 325 (פנייה שמאלה מכביש מס’ 40 בצומת דבירה).
המסלול:
תחילה נבקר בעמק החלמוניות ובגבעות גורל. כשנסיים להתרשם מיופיין של החלמוניות נפקוד את יער להב. ראשית נבקר במרכז ג’ו אלון ובמוזיאון לתרבות הבדואים – המוזיאון הקרוי על שמו של טייס חיל האוויר, ג’ו אלון, ממוקם בלב היער ומשלב פעילות מחקרית- לימודית עם מוזיאון המוקדש לתרבות הבדואית. התצוגה עשירה וכוללת צפייה בסרט, האזנה לסיפורי עם, ביקור באוהלי האירוח, מייצג לתולדות ההתיישבות היהודית בצפון הנגב, תצוגה מפעילות הקק”ל- “המדבר המתעורר”. מרפסת תצפית על דרום השפלה וספר המדבר והפעלות לכל המשפחה.
נמשיך בכביש לעבר מגדל התצפית וניסע כשני קילומטר דרומה בדרך העפר על פי השלט המכוון לחורבת רימון (ח’ירבת אל רמאמין). שרידי בית כנסת קדום של יישוב יהודי מימי בית שני (נחמיה י”א, כ”ט). תושביו נמנו עם שארית הפליטה, שלא גלתה לבבל. במרכז המבנה ששרד, נותרו חלקי קירות ופריטים ארכיטקטוניים ורצפה בה חקוקים חמישה עיטורי רוזטות, קישוט יהודי אופייני לימי בית שני. באתר גם תחנת טיבוע לציפורים.
בראשית שנות ה- 80 של המאה הקודמת נטעה קק”ל במקום חורשת עצי אלת הבוטנה (ידוע גם בשם- הפיסטוק). כאשר עצים אלה החלו להניב פירות, בראשית שנות ה- 90′, הפך המקום למושבת ציפורים נודדות. יער להב מהווה למעשה הזדמנות אחרונה עבור ציפורי שיר רבות לצבור אנרגיה אחרונה לקראת המשך המסע. פירות העצים שניטעו במקום מהווים מקור אנרגיה חשוב לציפורים הנודדות. באתר קיימת תחנה לטיבוע ציפורים.
נשוב לכביש הראשי של היער ונמשיך לעבר מגדל התצפית. המגדל נישא לגובה של 518 מטרים מעל פני הים וממנו נשקף נוף של שפלת יהודה, הרי חברון, מישור החוף הדרומי ובקעת באר שבע. משמש את יערני קק”ל לשמירה על היער מפני אש (העלייה למגדל אסורה!).
משם נמשיך לתל חליף ולחורבת חליף- מצפון לקיבוץ להב. תל המזוהה עם רימון, יישוב הנזכר בנחלת שבט שמעון (יהושע י”ט, ז’). בתל התגלו שרידים מתקופת הברונזה ומן התקופה הישראלית הקדומה (המאות ה- 6-9 לפנה”ס). מראשו נשקפת תצפית נאה על מישור החוף. חלק מן השרידים נפגע בשנות החמישים, בעת חפירת תעלות קשר למטרות צבאיות.
בחורבת חליף (חורבת חוילפה) נמצאו שרידי כלים מהתקופה המצרית, ובסמוך מערות קבורה יהודיות מן המאה ה- 2- 3 לספירה, עדות לקיום יישוב יהודי בשפלה לאחר מרד בר כוכבא.
נחזור שוב לכיוון מגדל התצפית ומעט לפניו מסתעפת דרך עפר, שפונה לשיפוליו המערביים של היער. באחד מעיקולי הדרך הכשירה קק”ל רחבת תצפית מקורה- מצפור קראל, שפניה אל מישור החוף הדרומי. כעשר דקות הליכה למרגלות התצפית, שוכנת חורבת אבו חוף. יישוב מן התקופה הביזנטית ובו כנסייה, שעמודיה מוטלים על הקרקע. בחורבה התגלה מבנה קולומבריום – בעל כוכים קטנים, בדמות שובך יונים. הוא יוצא דופן בכך שהוא בנוי מאבן ולא חצוב בסלע, כמו שאר מבני הקולומבריום בשפלה. במקום ישנם גם שרידי יישוב מהתקופה הכלכוליתית ולכן באר המים שבו נחשבת כעתיקה ביותר מסוגה בעולם.
כתיבה: חוה בראון
צילומים: ארכיון הצילומים של קק”ל
פורסם ב 01/11/2006
| x סגור חלון | מתוך האנציקלופדיה | אינדקס המונחים |
החלמונית הגדולה (Sternbergia Clusiana) היא פרח בר מהיפים בארץ, השייך למשפחת הנרקיסים, והוא מהסימנים המובהקים המבשרים את בוא הסתיו. הצמח, בעל בצל גדול, מצמיח בסתיו פרחים צהובים גדולים, בצבע חלמון עמוק ובוהק, הפורחים בקרבת האדמה ללא עלים. גם בתקופה בה רוב הצמחים עדיין לא פורחים, הוא מקדים את השאר ובולט בייחודו לתקופת פריחה מרהיבה וקצרה של שבועיים עד שלושה שבועות. הפרח הצהוב והגדול של החלמונית בולט מאוד בשטח מכיוון שהוא מגיח מן האדמה בסוף הסתיו, כאשר מסביב הכל יבש וצהוב. בדרך כלל עונת הפריחה מרוכזת ורוב הצמחים פורחים יחדיו ויוצרים חגיגה לעיניים.
החלמונית היא בת למשפחת הנרקיסיים. הפרח גדול מאוד ובעל שישה עלי עטיף. אורך עלי העטיף של הפרח נע בין 5 ל– 8 ס”מ. הצמח הינו רב שנתי ובצלו עטוף קליפות דקות חומות, בדומה לבצלי הצבעוני. בראשית הפריחה צבעו צהוב גופריתי, ובהמשך משתנה הצבע לצהוב חלמון. מכאן שם הצמח. הפרח דומה בצורתו למשפך. בחלקו התחתון, מתחת לפני האדמה, עלי העטיף מאוחים (מחוברים) ויוצרים צינור באורך עד שמונה סנטימטרים. הצינור נפתח בהדרגה לשישה עלי עטיף מפורדים, שאורכם עד 10 סנטימטרים. עלי העטיף מסודרים בשני מעגלים בני שלושה עלים. עלי העטיף של המעגל החיצון מצוידים בראשם בבליטה קטנה. בליטה זו היא צבר של שערות שמפריש ריח מרוכז מאוד, שמושך מאביקים לפרח. פרחי החלמונית פורחים בהתאם לעונה, גם אם לא ירד גשם. לפיכך, בדרך כלל נראה את הפרחים לפני העלים הירוקים, הבוקעים מן האדמה רק לאחר שירד גשם.
סיפור מעניין קשור לדרכי התפשטותה של החלמונית. שלא כצמחים אחרים המאבקים ונישאים על ברוח למקומות אחרים שם הם מכים שורש – התפשטותה של החלמונית הוא בעזרת נמלים. מן השחלה של הפרח, מתפתח לקט בשרני הנישא על עוקץ קצר. עם ההבשלה מתבקע הלקט ומפזר גרעינים שחורים בהם גופיף לבן העשוי רקמה שמנונית. גופיף זה משמש פיתיון לנמלים האוכלות אותו. כך מפיצות הנמלים את זרעי החלמונית.













