e-ירוק

קק”ל חנכה בימים אלה שביל מעגלי באורך של 700 מטר לציון ראשית ההתיישבות הציונית-דתית ביער לנדוי בסמוך לקריית טבעון, לזכרו של שמואל חיים לנדוי ז”ל, מראשי תנועת “הפועל המזרחי”, וכהוקרה לפועלם של חלוצי תנועת הפועל המזרחי בארץ.
חנוכת השביל נעשתה במלאת 80 לפטירתו של אחד ממנהיגיה הבולטים של הציונות הדתית.

כיצד מגיעים?

רחבת החנייה של חורשת השומרים, נמצאת ברחוב השומרים בקריית טבעון. הבאים ממרכז הארץ ייסעו לצומת יוקנעם (כביש 70). כאן יש לנסוע צפונה כחצי קילומטר ולפנות ימינה לעבר צומת השומרים (כביש מס’ 722). מיד לאחר הכניסה לשדה יעקב יש לפנות שמאלה ולעלות לכיוון שיכון אלה שבקריית טבעון ולהמשיך לרחוב השומרים.

הבאים מחיפה ייסעו לקריית טבעון (כביש 75). צומת השומרים נמצא ממזרח ליישוב. בצומת פונים ימינה (כביש מס’ 722) ומגיעים לאחר כ-1 ק”מ לפניה ימינה ולעלייה לכיוון שיכון אלה שבקריית טבעון ומשם ממשיכים לרחוב השומרים.

הבאים מצפון הארץ יגיעו לצומת אלונים (כביש 75 מנצרת, או כביש 77 מצומת הסוללים). מצומת אלונים יש להמשיך כ-1 ק”מ לצומת השומרים. כאן יש לפנות שמאלה ואחרי כ-1 ק”מ מגיעים לפניה ימינה ולעלייה לכיוון שיכון אלה שבקריית טבעון ומשם ממשיכים לרחוב השומרים.

המסלול:

אנו נצא לטייל בנתיב “שביל ראשית ההתיישבות הציונית הדתית”. בשנת תשס”ח הכשירה קק”ל את השביל ביער, כהוקרה לפועלם של חלוצי תנועת הפועל המזרחי. השביל הינו מעגלי ואורכו כ-700 מטר.

תחילה נספר מעט על תולדות המקום: יער לנדוי, השוכן בפאתי קריית טבעון, מנציח את זכרו של שמואל חיים לנדוי (1892-1928), הוגה דעות ומראשי תנועת הפועל המזרחי. חברי מושב שדה יעקב, נטעו את היער בשנת 1931, ביוזמתה של קק”ל, “כדי להבריא את אוויר הארץ”.

הגבעה שבה צומח יער לנדוי נושאת שרידים מבית שערים הקדומה, בעיקר חציבות של מתקנים לעיבוד תוצרת חקלאית. בית שערים הגיעה לשיא תפארתה בימיו של רבי יהודה הנשיא, שהעביר אליה את מושב הסנהדרין (170 לספירה בקירוב). מאוחר יותר אמנם רבי יהודה עבר לציפורי, אך לאחר מותו הובא לקבורה בבית שערים ובעקבות כך הפך בית הקברות של העיירה לאתר קבורה יהודי ענק.

לאחר שקק”ל רכשה את אדמות בית שערים, התיישבו בה בשנת 1924 חסידי יבלונה, קוז’ניץ ואחרים שעלו ארצה מפולין. הם הקימו את היישוב נחלת יעקב וזכרון אברהם, אך לא עמדו בתלאות הקדחת ובקשיי הסביבה. בסופו של דבר עזבו את המקום והקימו את כפר חסידים.

בשנת תרפ”ו (1926) עלתה למקום “קבוצת הרועים”. חבריה ביקשו להקים כפר של רועים. הניסיון הרומנטי משך אליהם גם אנשים מתל אביב, ביניהם המשורר אלכסנדר פן, שכתב כאן אחדים משיריו היפים. לאחר מספר ניסיונות התיישבות כושלים, עזבו הרועים את גבעות בית שערים. מי שנשאר במקום היה השומר אלכסנדר זייד, שהתגורר במקום עד שנרצח בשנת 1938.

בשנת תרפ”ז (1927) נוסד מושב שדה יעקב, המושב הראשון של הפועל המזרחי בעמק יזרעאל. מייסדיו, חלוצים עובדי אדמה, חדורי אמונה באהבת הארץ ואהבת התורה, התיישבו תחילה בגבעת בית שערים ורק אחר כך עברו להתיישבות קבע בעמק יזרעאל, למרגלות המקום מושבם הנוכחי. שם היישוב מנציח את הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד הפועל המזרחי.

מרחבת החנייה של חורשת השומרים השביל יורד במדרון. לאחר שנחלוף על פני גרם המדרגות היורד למטה, נפנה ימינה בשביל, לטייל בין עצי אורן ירושלים ועצי חרוב שניטעו בידי קק”ל, לבין עצי אלון תבור הצומחים כאן בר. מלווים אותם עוזרר קוצני, לבנה רפואי, אלה ארצישראלית ואשחר ארצישראלי. בין הסלעים בולטים במיוחד אזוב מצוי וזוטה לבנה ובחורף מתכסה המדרון בפריחה עונתית של כלניות ורקפות. השביל כולו זרוע במתקנים חקלאיים קדומים, חצובים בסלע.

השביל מגיע לאחר כ-200 מטרים לדרך עפר. צועדים בדרך ימינה, במורד המדרון, ולאחר כ-100 מטרים השביל שוב פונה ימינה במורד בתוככי היער. זהו יער מעורב של עצים נטועים עם עצי בר.

השביל מגיע לאלון גדול שברחבת החנייה של בית הקברות של קריית טבעון, משם הוא אוגף את בית הקברות ועולה בגרם מדרגות חזרה לכיוון חורשת השומרים.
מומלץ להמשיך היישר לפנים, קק”ל הקימה כאן חניון ובו מתקני שעשועים המתאימים גם לנכים. בקצה המזרחי של היער נמצא מצפור לזכרם של חיים שמעון ופעשא אלפרט. זוהי תצפית מקסימה, המשקיפה על קריית טבעון, הרי נצרת, גבעת המורה, הגלבוע ועמק יזרעאל. למרגלות המצפור נראים היטב בתי מושב שדה יעקב.

כמו כן, כדאי לצאת מהחורשה לרחוב השומרים. במפגש רחוב השומרים עם רחוב יזרעאל בתוך גן, נמצאת אנדרטה המציינת את המקום שבו נרצח השומר אלכסנדר זייד (1938-1886). זייד נרצח כאן כאשר היה בדרכו לאתר ההתיישבות הזמני של קיבוץ אלונים, הנמצא סמוך לכאן. בסמוך לאנדרטה לזכרו נמצא שלט נוסף המציין את המקום בו ארבו לו רוצחיו.

בצדו השני של רחוב השומרים נמצא פתח בית הקברות המיוחד, שבו קבורים חברי קבוצת השומרים, ביניהם גם אלכסנדר זייד. מצבות הקברים בנויות מאבנים בלתי מסותתות והמקום כולו משרה אווירה מיוחדת.

כתיבה: יעקב שקולניק ונפתלי שושני, מיזם בניין קהילה “טבע טבעון”.

עריכת טקסטים: חוה בראון.

מפה: נפתלי שושני. עיצוב - איקון מס מדיה.

צילומים: יגאל אורן וארכיון צילומי קק”ל.

פורסם ב 2/07/2008

”לסיים עוד עלייה, למלא את הריאות באוויר הרים ולהתפעל מנוף הארץ…”, כך כתב רמי יפה ז”ל בהשראת טיולי אופניים שנהג לעשות בלב נופי שבילי הארץ הזו. לזכרו הכשירה קק”ל בפארק רמת מנשה, מהאזורים היפים של הארץ, מסלול לרוכבי אופניים, “בטבע של רמי”. מסלול האופניים הינו מעגלי ואורכו כ-28 ק”מ.

כיצד מגיעים?

לנקודת המוצא - נוסעים בכביש משמר העמק-עין השופט (כביש מס’ 6953). כ-100 מטרים ממערב לג’וערה פונים דרומה בדרך פארק רמת מנשה. נוסעים בדרך 3.9 ק”מ (תחנה 3), פונים שמאלה וממשיכים עוד 2.2 ק”מ בדרך טובה, המגיעה לנקודת המוצא.

המסלול:

מסלול הרכיבה עובר בלב רמת מנשה. האזור נקרא על שמו של שבט מנשה, שהתנחל באזור. הרמה בנויה סלעי קירטון רכים ולבנים, הנענים בקלות לכוחות הבליה. התוצאה היא נוף של גבעות עגולות ונמוכות, שאינן עולות ברומן בדרך כלל על 300 מטרים מעל פני הים, המצטרפות יחד לרמה פתוחה. פה ושם מציצות גם גבעות בזלת, כגון גבעת אשמר שמדרום למשמר העמק וגבעת קיפוד - ממערב למשמר העמק. עיבוד חקלאי ולחץ רעייה חזק השמידו את רוב הצמחייה הטבעית ברמת מנשה. מרבית השטח מכוסה ביערות נטע אדם, בשיחים ובעשבייה. השטחים הפתוחים מצטיינים באביב בפריחה מרשימה. לעומת זאת, בפלגים הזורמים צומחים עצי ערבה, שיחי פטל וצמחי גדות אחרים. מין עץ מיוחד, הצומח בעיקר בנחל השופט ובנחל גחר הוא אולמוס שעיר - עץ בר נדיר בישראל המאופיין בעלים בעלי שוליים משוננים, בלתי סימטריים הנושרים בחורף.

הפארק הוכרז כפארק ביוספרי, שיש להתנהל בו על פי כללים מיוחדים בכל הנוגע לתכנון, לבנייה ולפיתוח. הרעיון הוא לשמור על האופי הכפרי של המקום ולקיים פעילויות של פיתוח נדל”ני, תיירות ומורשת, השעונות אקולוגית על תפיסה זו. מערך כזה דורש ידע והבנה במערכות כלכליות ואקולוגיות, ובשילוב ביניהן. לעיתים קרובות יש צורך לגשר בין גורמים בעלי אינטרסים שונים ומנוגדים כדי לאזן בין שימור משאבי הטבע ופיתוח האזור מבחינה כלכלית. להמשך קריאת ‘בטבע של רמי מסלול אופניים לזכרו של רמי יפה בפארק רמת מנשה’

נצא לרכוב על גדות מעלה נחל הקישון שבעמק יזרעאל. השם, יש להודות, מקובע לעיתים בתודעתנו כמקום מזוהם בשפכים תעשייתיים, בשנים האחרונות, ניתן לדבר על תוואי נחל ששב לחיים והפך למוקד משיכה למטיילים ולרוכבי אופניים.
אתם מוזמנים!

כיצד מגיעים

נוסעים בכביש 722 (מעט אחרי צומת התשבי) אל כביש פנימי המוביל אל כפר יהושע שמספרו 7213. סמוך לכניסה לכפר יש מבנה דו קומתי הוא תחנת הרכבת הישנה. יש שם רחבת חנייה ושולחנות לפיקניק שם ניתן להיערך ליציאה לרכיבה (יש במקום שלט חום גדול עם הסברים ומפה ועליו כתוב – “שער כפר יהושע”).

המסלול

לפני שנצא לרכוב על אופניים ניכנס אל המושב כפר יהושע, מושב שיש בו הרבה טעם של פעם. המושב נוסד בשנת 1927, על אם הדרך של נתיב רכבת העמק, ונקרא על שם גואל האדמות – יהושע חנקין. כמו אתרים רבים נוספים בארץ הוא תוכנן על ידי אדריכל ההתיישבות הציונית הידוע ריכרד קאופמן. נבקר בפסיפס לזכרו של קאופמן, שנמצא אחרי מגדל המים ביישוב בלב שדרת העצים המרכזית. ריכרד קאופמן (1887- 1958) יליד גרמניה שהוזמן לארץ על ידי ד”ר ארתור רופין בשנת 1920, תכנן את כל היישובים שעל מפת הפסיפס ובהם המושב הראשון (נהלל) והקיבוץ הראשון (עין חרוד) ושכונות עירוניות. בנוסף, תכנן את חדר האוכל הראשון בקיבוץ גניגר ואת בית העם הראשון במושב נהלל. בתכנון הקיבוץ הוא יצר הפרדה בין אזורי עבודה, מחייה ותרבות והפך את הקיבוץ לפארק ירוק. בכפר יהושע הוא תכנן את שדרת הברושים ואת הרחבה שבמרכז המושב. הצייר אלי שמיר, תושב הכפר, יזם ותכנן בסיוע קק”ל וחברי כפר יהושע את האתר ואת הדבקת הפסיפס שנעשתה בעזרת מתנדבים מהיישוב. כדאי לשים לב גם לגן הזיכרון לבני הכפר שנפלו במערכות ישראל של הפסלת בתיה לישנסקי. הפסל מתאר חבורת לוחמים הנכונים לקרב. להמשך קריאת ‘שביל אופניים על גדות מעלה נחל הקישון מכפר יהושע דרך חניון הבונקרים, כפר ברוך והיוגב’

“לזכר נערים שהתנדבו לזחול על קוצים, ללכת במסעות מפרכים, להתאמן בירי ביום ובלילה ולהביא את כוחם הפיזי וחוסנם המנטלי לקצה גבול היכולת, על מנת להבטיח לעצמם ולנו ולכל היהודים באשר הם, קיומה של מדינה, מדינה יהודית ועצמאית…” (יואב קידר).

אנדרטאות זיכרון לחללי מלחמות ישראל פזורות על פני מקומות רבים בארץ. אין כמעט עיר, יער או שטח פתוח, שאין בו אנדרטת הנצחה המחברת את החיים עם כאב האובדן והזיכרון שאינו מרפה. לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שחל השבוע, אנו נבקר “בגבעת תום ותומר” הנמצאת ממערב לקיבוץ נגבה, גן זיכרון שהינו גן בוטאני, שופע בצמחי ארץ ישראל, לזכרם של 73 הנספים באסון המסוקים, שתום ותומר חברים מילדות ורעים לנשק היו שניים מתוכם.

ייחודו של הגן הוא בכך שכל מי שמבקר בו יכול לחוש את עוצמת הדמע והכאב ובו בזמן גם את עוצמת החיים, שאובדן ואסון הם חלק מהם. זהו גן תומך חיים המספר את סיפורה של הארץ.

כיצד מגיעים?
על כביש קריית מלאכי - אשקלון (כביש מס’ 3). עוברים את משואות יצחק ולאחר 2 ק”מ פונים שמאלה לקיבוץ נגבה, עוד 2 ק”מ נוספים ישנו שלט (מערבה) המורה על הכניסה לדרך עפר אל גבעת תום ותומר. מחנים את כלי הרכב ברחבה שלפני עמוד החשמל הכחול שעליו מצוירות יונים ויוצאים להליכה קצרה ברגל אל הגן.

זה קרה ב-4 בפברואר 1997 (כ”ח בשבט תשנ”ז) סמוך לשעה שבע בערב. באצבע הגליל, מעל היישוב שאר יישוב התנגשו זה בזה שני מסוקי יסעור בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון. התאונה, שבה קיפחו את חייהם 73 לוחמים, החרידה את המדינה כולה. היה זה האסון הכבד ביותר בתולדות חיל האוויר והמדינה כולה. אחד המסוקים התרסק בחצר של מבנה במושב שאר יישוב ואילו השני בקרבת פלג של נחל הדן מול קיבוץ דפנה.

כמה חודשים לאחר האסון החלו יואב וחגית קידר, הוריו של תומר ז”ל מקיבוץ נגבה, יחד עם בועז ודניאלה כיתאין, הוריו של תום ז”ל מנווה שלום, להקים אתר זיכרון ל-73 חללי אסון המסוקים על גבעה ממערב לקיבוץ נגבה. אתר ההנצחה ממוקם על גבעה הנישאת לגובה של 101 מטר מעל פני הים. מהגבעה ניתן להשקיף קדמה אל מרחבי שפלת יהודה, רכסי חברון וירושלים וימה אל שפלת החוף ואל הערים אשדוד ואשקלון. קרן קימת לישראל מזה שנים יחד עם המועצה האזורית יואב מלווים את פיתוחו של הגן יחד עם תורמים נוספים.

בכניסה לגבעה ניצב עמוד חשמל הנישא לגובה של כ-64 מטרים, צבוע בצבעי כחול ותכלת שעליו מצוירות 73 יונים צחורות (כמספר הנספים), וחקוקות המילים “ארץ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת”. מתוך שירו של המשורר נתן יהונתן.

את שביל ההנצחה מלווים סלעי שיש מלוטשים ועליהם שמות הנספים לפי יחידותיהם, מוצביהם, תפקידיהם, מקום מגוריהם ותחביביהם וגם ציטוטים מן התנ”ך ומן השירה העברית. בסופו שני סלעים נוספים עליהם חרוטים דברי נחמה וכמיהה לשלום שנכתבו ע”י הנביאים עמוס ומיכה. מתחת לעצי האלה נמצאת פינה ייחודית ובה מעגל אבנים, המוקדשת להנצחתם של תום ותומר. הפינה עוצבה על ידי הפסל והאמן דני קרוון. בגן שתולים רק צמחי ארץ ישראל. רמקולים מוסתרים מאחורי סלעים וביינות הצמחייה משמיעים את “שיר הרעות”, דבר המעצים את חוויית הביקור שכל כך מצמררת, אולי דווקא משום אופיה האישי של ההנצחה.

ביום העצמאות פוקדים אנשים רבים את האתר המקיים כבר מסורת של כמה שנים ובו נערך מפגש של שירה מרפרטואר שירי ארץ ישראל. המפגש נערך גם בלילות הקיץ, בימי חמישי. ביום העצמאות השנה, בה’ באייר תשס”ט, 29/4/2009 יתקיים במקום מפגש של שירה בצוותא החל מהשעה 11:00 והציבור מוזמן!

למעוניינים להמשיך ולטייל בסביבה הקרובה מומלץ לבקר בקיבוץ נגבה. בשער הכניסה נמצא מתחם משוחזר של חומה ומגדל ובו שיחזור בגודל טבעי של היישוב בראשית דרכו.

בתוך הקיבוץ נמצא טנק מצרי ולידו הטרקטור הראשון של מתיישבי נגבה. בלב חורשת האיקליפטוס, במתחם בית הקברות הצבאי, ניצבת האנדרטה המרשימה לנופלים ולמגינים של נגבה העשויה מברונזה, פרי יצירתו של הפסל נתן רפופורט. במקום עמדת הסבר קולית. כדאי גם לבקר במגדל המים ההיסטורי המנוקב בכדורים, עדות אילמת לקרבות האכזריים שהתנהלו כאן במלחמת העצמאות בין מגיני נגבה וכוחות הצבא המצרי.

דרומית לקיבוץ נגבה נמצאת מצודת יואב, היא משטרת עיראק סווידאן, שהפכה לאתר הנצחה של חטיבת גבעתי, ואשר שימשה טרם קום המדינה את המשטרה הבריטית. לפני שנים אחדות הושלם שימור המבנה המרשים, שהוסב למוזיאון ולאתר הנצחה של חטיבת גבעתי.

כתיבה: חוה בראון.
קטעי היזכור לתום ותומר נלקחו מהאתר “יזכור” של משרד הביטחון.
צילומים: יואב קידר, חוה בראון וארכיון צילומי קק”ל.

פורסם ב07/05/2008

לרגל שנת ה-40 לאיחוד העיר ירושלים נצא לטייל בדרומה של העיר. נטייל על פסגת הר המשקיפה על פאותיה הדרומיות של העיר, על קיבוץ רמת רחל - קיבוץ שידע ימים קשים של מלחמות קיום כבר בראשיתו. אנו נבקר ב”פארק הזיתים” שעל קו הרכס של מוצב הפעמון, בגן הארכיאולוגי ובמצפה יאיר שבתחומי הקיבוץ.

כיצד מגיעים?

נוסעים ברחוב דרך חברון בדרום-מזרח העיר. חוצים את שכונות תלפיות וארנונה ברחוב לייב יפה לכיוון דרום-מזרח, חוצים גשר (הערה: המחלף כרגע בבנייה) ונוסעים עד פאתי קיבוץ רמת רחל. בכניסה יש שילוט המפנה לאתרים השונים.

אל פארק הזיתים ופסל “עמודי הזית” פונים שמאלה (מזרחה) משער הקיבוץ לכיוון הכפר הערבי צור-באחר בספר המדבר. אל הגן הארכיאולוגי ומצפה יאיר (אנג’ל) נוסעים משער הכניסה ישר אל תוך הקיבוץ עד לדרך עפר ומחנים בסמוך למגדל המים הישן.

המסלול:

קיבוץ רמת רחל הוקם בשנת 1926 על ידי עולים מליטא ומרוסיה, חברי גדוד העבודה על שם טרומפלדור. בהקמת הקיבוץ סייעה קרן הייסוד, והוא הוקם על אדמות הקרן הקימת לישראל. השם שנבחר לקיבוץ מתייחס לקרבת הקיבוץ לבית לחם, שם קבורה רחל אמנו.
“קול ברמה נשמע בכי נהי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם…” (ירמיהו ל”א, 18).

ראשית נבקר ב”פארק הזיתים” שבמרכזו מוצב פסל “עמודי הזית”. שלושה עמודי מתכת בגובה של 11 מטר, פרי יצירתו של הפסל רן מורין, ובראשם שתולים עצי זית בני למעלה מ-80 שנה. שלושה שבילים ו-27 שורות של עצי זית מובילים לפסל. הפסל צופה אל “דרך האבות”, אשר שימשה בעת העתיקה כניסה ראשית לירושלים. העצים צומחים ומלבלבים הודות לשיטות השקיה וגננות מיוחדות. האתר נחנך בשנת 1992 במעמד הנשיא החמישי של מדינת ישראל דאז, יצחק נבון. מצפור הצופה לכיוון דרום הוקדש לזכרה של הגב’ אופירה נבון, אשת הנשיא, לאחר מותה. פסל “עמודי הזית” הוצב במקום ביוזמת העמותה לשמירה על הזית, בסיוע קרן קימת לישראל, החברה הממשלתית לתיירות (חמ”ת) וקיבוץ רמת רחל.

על משמעות הפסל כתב האמן רן מורין: “הפסל עוסק בקשר המורכב והבעייתי של המושגים ניתוק וחיבור, בין התרבות שבה אנו חיים לבין האדמה ומתייחס אל השכבות הטבעיות וההיסטוריות של הסביבה. קשר העין שלו עם העיר בית לחם, הרודיון, מדבר יהודה, ים המלח והעיר ירושלים. לעץ הזית משמעויות רבות: שלום, פריון כוח החיים ועוד. עמודי הזית באזור התפר בין ירושלים לרשות הפלשתינאית מסמלים את השלום והשורשיות”.

מי שיטפס בשלוש המדרגות הגדולות אל הפסל יוכל לצפות אל מנזר מאר אליאס ואל מרחבי השממה של מדבר יהודה. מומלץ לבקר גם בשרידי מוצב הפעמון שבקצה הפארק (המקום לצערנו נטוש ומעט מלוכלך!). מוצב הפעמון נקרא על שום צורתו דמוית הפעמון על קו רקיע. במלחמת ששת הימים התרחש במקום אחד מהקרבות הקשים שידעה המלחמה. במקום ישנם שרידי חפרות-קשר מדופנות ובונקרים.

מכאן נשוב (ברגל או ברכב - המרחק קצר מאוד!) אל הקיבוץ. במרכז הדשא שבכניסה לבית הארחה של הקיבוץ ישנו פסל רחל אמנו אותו יצר האמן דוד פולוס (האמן שיצר גם את הפסל המפורסם של אלכסנדר זייד בבית שערים).

הפסל עשוי מברונזה המונח על אבן מסותתת אשר מציג את דמותה של רחל אמנו כבת איכרים סלאבית, האוחזת בידה האחת לפיד, ואילו בידה השנייה מגוננת על ילדיה הקטנים, החוסים תחת גלימתה המתנופפת. על בסיס האנדרטה פסוק מתוך דברי הנחמה של הנביא ירמיהו: “…ושבו בנים לגבולם” (ירמיהו, ל”א, 16).

מכאן אנו נמשיך לגן הארכיאולוגי שבצדו המערבי של הקיבוץ. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בקיבוץ נחשפו שרידים ארכיאולוגיים מתקופת מלכות יהודה, שרידי מנזר וכנסייה ביזנטית, ושרידים מהתקופה הערבית. בשנים האחרונות חברו יחדיו משרד התיירות, קק”ל, רשות העתיקות וקיבוץ רמת רחל. שביל קצר מוליך אל מצפה יאיר - גן לזכרו של יאיר אנג’ל, דור שלישי בקיבוץ, לוחם שייטת 13 שנהרג בשנת 1995 בתאונת צלילה. בגן פסל נוסף של האמן רן מורין ובמרכזו עץ אלון (התולע).

העץ מוקף באבנים מסותתות. אלה הן אבנים המתרוממות זו מעל זו בפינות הגן הקרויות בשם “השערות עם הריסות”. מהתצפית נשקף נוף של כיפת הסלע שבעיר העתיקה, הר הצופים, בית לחם וכנסיית המולד וחלק גדול ממערב העיר. מדרגות יורדות מהמצפה אל מחצבה עתיקה סמוכה, אשר ממנה נחצבו בעבר האבנים לבניית המבנים העתיקים שבגן הארכיאולוגי הסמוך.

הגן הארכיאולוגי ומצפה יאיר מקושר בטיילת נופית, שהוכשרה על ידי קרן קימת לישראל, באורך של 1.5 קילומטר, המובילה אל “פארק הזיתים” ומוצב הפעמון.

כתיבה וצילומים: חוה בראון.

פורסם ב28/05/2008

שימו לב: מסלול זה פורסם בתאריך 6.4.2008. לאחרונה בוצעו שינויים במסלולים, על כן לפני צאתכם למסלול רצוי להתעדכן עם תחנת המידע של רמת הנדיב בטלפון: 04-6298111

אנו נצא לטייל ברמת הנדיב, בגני הזיכרון לזכרו של הברון בנימין (אדמונד) דה רוטשליד הממוקמים מדרום לזיכרון יעקב. שבילים מרוצפים נמתחים בין גנים ירוקים ופורחים המעוצבים בקפידה ובחן ומשקפים את מורשתו של הברון. קברם של הברון ורעייתו אדלאייד שוכן בלב לבם של הגנים
(הכניסה - ללא תשלום!).

בפארק הטבע ישנם ארבעה שבילי טיול מעגליים המסומנים ומותאמים למטיילים ברמות קושי שונות. השבילים עוברים בתצפיות נוף מרהיבות, אתרים ארכיאולוגיים, מעיין נובע כל ימות השנה וכלוב אקלום לעופות דורסים.

מרכז מבקרים חדש נפתח בימים אלו ממש. במקום גלריה שבה מוצגת תערוכת פתיחה בשם “איזון עדין”. התערוכה מספרת על יחסי הגומלין העדינים הקיימים בין האדם ובעלי החיים בגנים ובפארק הטבע. בחודשים הקרובים יערכו שינויים בתוואי שבילי ההליכה ומומלץ להתעדכן באתר האינטרנט של רמת הנדיב.

כיצד מגיעים?

נוסעים בכביש 652 שבין בנימינה וזיכרון יעקב, מול תחנת הדלק “דור” פונים מערבה בעקבות השילוט אל רמת הנדיב.

המסלול:

נחנה את הרכב ברחבת החנייה. נתחיל את הסיור בגני הזיכרון המטופחים, שם גם נמצאת אחוזת הקבר של הברון בנימין (אדמונד) דה רוטשילד הידוע גם בכינויו “הנדיב הידוע” ואשתו אדלאיד, שנטמנו במקום בשנת 1954.

שער ברזל שמעליו מתנוסס סמל המגן האדום של משפחת רוטשילד יקדם את פני המטיילים. סמל המשפחה הוענק לה על ידי קיסר אוסטריה. השם “רוטשילד” בגרמנית, פירושו רוט=אדום, שילד=שלט. במרכז המגן נראית יד המחזיקה חמישה חצים - חמשת בניו של רוטשילד. בעת ביקורו הרביעי בארץ ישראל, בחודש פברואר 1914, רמז הברון כי בבוא יומו ברצונו להיקבר בסלעי הכרמל. בשנת 1936, כשנתיים לאחר מותו, החליט בנו, ג’יימס, לממש את צוואת אביו. האדריכל אוריאל שילר נבחר לעצב את אחוזת הקבר של בני הזוג ואדריכל הגנים שלמה אורן (ויינברג) תכנן את גני הזיכרון. הפסלים בגן הם מעשי ידיהם של רודה וישראל טראוב.

להמשך קריאת ‘אל שביל המעיין ברמת הנדיב’

פארק אשכול הוא נווה מדבר ירוק. יש בו משטחי דשא גדולים, עצי דקל, זית ושיטה ופלגי מים הזורמים ביניהם, המזמינים את המטיילים לשכשך רגליהם. הפארק שוכן בגדה הדרומית של נחל הבשור ונובעים בו עיינות הבשור - מעיינות שופעים היוצרים פלג קטן. אתם מוזמנים לצאת להנאתכם אל מסלולי הטיולים המסומנים של הפארק, באופניים וברגל, לטבול בבריכות השכשוך, וגם - לדוג דגים.
הכניסה בתשלום!

כיצד מגיעים? נוסעים בכביש 241 (צומת גילת- אופקים-צומת מעון). פארק אשכול נמצא בין סימני ק”מ 5-4.

המסלול: חלק גדול של נופי נחל הבשור, מן המקום שנחל באר שבע נשפך אליו, הוא שמורת טבע.
בלב השמורה נמצא גן לאומי אשכול, הידוע גם בשם גן נחל הבשור. האתר נקרא על שמו של לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הפארק מוחזק במשותף על ידי רשות הטבע והגנים וקרן קימת לישראל.

עין הבשור הנובע בגן הוא המוקד שסביבו נוצר הגן, וכידוע – מים הם נקודת מוצא ראשונית לאתר בילוי. יש בגן קטע של נחל זורם, עם סלעים וגשרים, ובריכת שחייה גדולה. המים בבריכה שומרים על טמפרטורה קבועה של 20 מעלות במשך כל השנה.

הפארק חובר עם דרך הבשור בעזרת גשר אירי ציורי ובסמוך שוחזר קטע מגשר הרכבת הישן יחד עם קרון המסמל את מעבר המסילה התורכית העתיקה.

רוכבים על אופניים

“דרך המצפור” (2.2 ק”מ, מסומן בירוק), דרגת קושי קלה. משך הרכיבה כ-1 שעה.
נתיב הרכיבה: נקודת יציאה וחזרה מהסככות שעל יד המעיינות. רכיבה אל חלקו הצפוני של הפארק אל חורבת שאללה שמראשה תצפית נאה על הסביבה, ערוץ הנחל ו”שדרת האוהבים”. להמשך קריאת ‘לגעת במים בין דקלים ומעיינות בפארק אשכול’

ב-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התקבלה במוסדות היישוב העברי בארץ ההחלטה להקים שלוש נקודות מצפה על אדמות קק”ל בנגב, כהתרסה נגד מדיניות הספר הלבן וכדי לבחון היתכנות התיישבות חקלאית בנגב. ממזרח לבאר שבע הוקמו רביבים, גבולות ובית אשל. מרגע שעלו על הקרקע, שימשו שלוש הנקודות גם תחנות יציאה לאכלוסו של הנגב, זאת חרף הקשיים, החום העז ביום והקור המקפיא בלילות.

כיצד מגיעים?

לבית אשל – בתחום פארק נחל באר שבע, בגדה הדרומית של נחל באר שבע. נוסעים בכביש עוקף באר שבע (כביש מס’ 40) ובצומת שרה פונים מערבה (כביש מס’ 25). נוסעים כשני ק”מ ומגיעים לפנייה צפונה לבית אשל.
למצפה גבולות – נוסעים בכביש צומת מעון-צומת צאלים (כביש מס’ 222) ופונים לקיבוץ גבולות. המצפה נמצא כ-1.5 ק”מ מדרום לקיבוץ.
למצפה רביבים – נוסעים בכביש צומת משאבים-צומת צאלים (כביש מס’ 222). פונים לעבר קיבוץ רביבים וממשיכים עד לאתר בהתאם לשילוט.

המסלול

קרן קימת לישראל יזמה את הקמת משולש המצפים באזורים בעלי סוגי קרקע שונים, כך שהם ישמשו לא רק עוד נקודות אחיזה יהודיות בנגב, אלא גם תחנות ללימוד תנאי הקרקע, המים והאקלים ולבחינת סוגי הגידולים שהקרקע יכולה להצמיח בכל אזור. “מכיוון שתנאי החקלאות בנגב, טיב אקלימו ומהות מימיו, לא היו ידועים במידה מספקת כדי לתכנן תוכניות משקיות”, רשם בזיכרונותיו יוסף וייץ, האיש שיזם את הקמת המצפים, “הציעה קק”ל להקים מצפות בנגב, שיושביהן יהיו לומדים את גורמי הטבע ומעמיקים חקר בקרקע ובאקלים, בצומח ובמים”.
המצפה הראשון שעלה היה גבולות. כעבור חודשיים עלה על הקרקע מצפה בית אשל, וחודש לאחר מכן הוקם מצפה רביבים, כ-30 ק”מ מדרום לבאר שבע, ליד ביר עסלוג’.
קק”ל הכשירה את דרכי העפר שאפשרו גישה למצפים. בעבודות המחקר החקלאי עסקו, לצד המתיישבים, גם חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה. אנשי המצפים חיו באזור לצד הבדווים, למדו להכיר את מנהגיהם וקשרו עמם קשרים. מהרגע שעלו על הקרקע, שימשו שלוש הנקודות גם תחנות יציאה לאכלוסו של הנגב.
במסלול זה אנו נבקר במצפים מצפון לדרום. ראשית נבקר בבית אשל הסמוך לבאר שבע, לאחר מכן בגבולות שליד אופקים ונסיים במצפה רביבים שבסמוך לפארק גולדה.
בית אשל – מקור השם בסיפור המקראי על עץ האשל שנטע אברהם אבינו בבאר שבע: “ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה’ אל עולם’ (בראשית כא, כג). במגילה שהוטמנה באבן הפינה של הבית הראשון נכתב: “נגב, פתח זרועות ערבותיך, מרחיבך הגדולים – לצמאי אדמה, כי היום עולים אנו אלייך, לכרות ברית חיים ויצירה עמך”.
האדמה היא אדמת לס טיפוסית לנגב. הנקודה הוקמה בידי גרעין “היוגב”, שכלל שלוש חבורות של עליית הנוער מגרמניה ואוסטריה. אליהן הצטרפה קבוצה של ילידי הארץ ועולי רומניה. גרעין המתיישבים, שמנה 40 חברים, השתייך לתנועת המושבים ומטרתו הייתה הקמת מושב עובדים. הם הקימו מבנים במבנה בן חמישה חדרים שכינוהו “הטירה”. הם פיתחו פלחה, גן ירק, רפת ולול, נטעו שדרה מוריקה ושתלו דשא. בשלב מסוים צירפו את בני משפחותיהם והפכו ליישוב הראשון בנגב בו גדלו ילדים קטנים.
עם פלישת צבא מצרים, במאי 1948, היה היישוב נתון במצור ונהרס בהפגזות. לאחר קרבות ממושכים הוא חרב, אך לא נכנע. בתום המלחמה עברו אנשיו לעמק יזרעאל והניחו את היסוד למושב היוגב. כל שנותר במקום הוא תעלות הגנה חפורות בצל חורשת עצי אשל.
היום, כשפאתי באר שבע נושקים למקום, קשה אולי להבין עד כמה היה היישוב הזה מבודד בשעתו. שרידי המצפה – הטירה, עמדות, תעלות הקשר והלחימה ועצי האשל נותרו במקום כעדות למפעל החלוצי ולגבורת הלוחמים. קק”ל שיקמה את המצפה והוא עתיד להיות חלק בלתי נפרד מפארק באר שבע ואחד השערים הראשיים לפארק.
נשוב אל המכונית וניסע מערבה בכביש 222 אל מצפה גבולות (מאי 1943). המקום הוקם על ידי חברי השומר הצעיר. הוא הוחזק תחילה בידי פלוגות מתחלפות של “קיבוץ ג’”. ב-1946 התיישבו בו אנשי גרעין אלמגור, שהיו חברי השומר הצעיר. במלחמת העצמאות ישבה במקום מפקדת הגדוד השמיני של חטיבת פלמ”ח הנגב, ועם תום המלחמה עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי ושמו הוסב לגבולות, בגלל קרבתו לגבול מצרים. קק”ל והמועצה לשימור אתרי מורשת שיקמו את האתר ושחזרו מבני הבוץ, מגדל התצפית ובור המים. ניתן לקבל הסבר ולהתנסות בפעילות חינוכית-ערכית, הכוללת בין שאר סדנה להכנת לבני בוץ.
בימי חול יש לתאם את הביקור מראש. שעות הביקור בשבת הן 16:00-10:00. באתר מוצגת תערוכה ניידת של כלים חקלאיים ישנים ובהם כלים לעיבוד קרקע שנגררו על ידי בהמות עבודה. כן מוצגים מבני בוץ ייחודיים, מאגר המים הראשון בנגב ועוד.
נשוב אל המכונית, נחזור לכביש 222 וניסע דרומה אל מצפה רביבים שבקיבוץ רביבים. המצפה נוסד באוגוסט 1943, גם הוא על אדמת קק”ל. אנשי הקיבוץ גרו תחילה במערה, שאחר כך שימשה כבית מלאכה, מחסן לכלים, אכסניה לפלוגות נוער שבאו לבקר במקום וכמרפאה. סביב נקודת המצפה מצויים מישורים המשתרעים לאורך כשמונה ק”מ, הנושקים לחולות הנודדים של חלוצה. האדמה היא בעיקרה אדמת חול. הגרעין המתיישב כלל קבוצה של חניכי תנועת הנוער העובד מירושלים, שהתאחדו עם גרעין עולי גרמניה והקימו קבוצה מסונפת לקיבוץ המאוחד בשם “רביבים”.
הביקור כולל סיור במבנה המבוצר וצפייה בחזיון אור קולי, המשחזר את ימיה הראשונים של הנקודה.
במצפה מוצגים גם שרידי מטוס האוסטר  (פרימוס) מתקופת מלחמת העצמאות ומטוס דקוטה ישן שהביא את האספקה למתיישבים הנצורים. חוויה מיוחדת במינה היא הביקור במערת הראשונים, שבה משוחזר בונקר הלוחמים מימי מלחמת העצמאות.
ניתן לצעוד במסלול קצר אל מערכת אגירת מים של המתיישבים הראשונים. כדאי לבקר גם בקיבוץ רביבים ובמרכז גולדה מאיר לתרבות ובו אולם תצוגה לזכרה ותערוכה של הקריקטוריסט זאב.

כתיבה: חוה בראון
ייעוץ מקצועי: אמיר גנור – רשות העתיקות
צילומים: קק”ל מרחב דרום – מחלקת תכנון וארכיון הצילומים של קק”ל

פורסם ב-18.06.2008

בהרי יהודה ובשפלת יהודה שררו בעת העתיקה, כמו גם היום, תנאים נוחים לגידול כרמי גפנים. עדות לכך היא שפע שרידי הכרמים, הגיתות והשומרות המעידים על תעשיית יין ענפה. אנו נטייל במסלול “דרך היין” העוברת בין מנזרים, כנסיות, מושבים, קיבוצים, כרמים, יקבי יין וגיתות - כל זאת בלב היערות והפארקים של קק”ל הפזורים במרחב יואב-יהודה. ככתוב ב”שיר השירים”: “נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר” (ז’, י”ב-י”ג).

אנו מזמינים אתכם ליהנות מהנוף הקסום, מניחוחות וטעמים כמיטב המסורת של ייצור יין, שמן זית וגיבון גבינות, המתקיימת באזור מזה אלפי שנים.

כיצד מגיעים?

אל תחילת מסלול “דרך היין” - פונים בכביש ירושלים-תל אביב (מס’ 1), במחלף לטרון לעבר אשקלון (כביש 3) נוסעים על פי השילוט למנזר לטרון (מול “יד לשריון”).

אל יער חולדה - פונים בכביש ירושלים-תל אביב (מס’ 1), במחלף לטרון לעבר אשקלון (כביש 3), עוברים את צומת נחשון, ולאחר כק”מ פונים ימינה בצומת חולדה לכיוון רחובות (כביש 411), לאחר כ- 2 ק”מ פונים שוב ימינה, בהתאם לשילוט.

אל יער צרעה-הנשיא - מצומת שמשון-נחשון (כביש מס’ 44). שלט עץ גדול מדרום לכביש, בין סימני ק”מ 2-1.

אל פארק בריטניה - ציר אחד - מכביש הגישה למצפה משואה, המסתעף מערבה מכביש בית גוברין-בית שמש (כביש מס’ 38 ליד סימן ק”מ 7), ציר שני - מכביש צומת זכריה-צומת ראם (כביש 383 ליד אבן הק”מ ה-17).

המסלול:

כמו האדם, גם היין הינו תבנית נוף מולדתו. במרחק נסיעה קצר מתל אביב, מירושלים או מבאר שבע, אנו מוצאים את עצמנו במרחב נוף פתוח של שפלת יהודה ובו מרחבים אין סופיים של שקט ושלווה ובעיקר - יין טוב ואוכל טוב.

בטיילנו באזור נבקר בתלים עתיקים, בגיתות ויקבים כל זאת במרחבי היערות והפארקים של קק”ל. נהנה מיופיו של הטבע ומהתנאים הנוחים שקק”ל הכינה עבורכם במרחבי היער למנוחה ולפיקניק. יקבים רבים באזור שמחים לארח מבקרים ולהציג את תהליכי ייצור היין, וגם - לאפשר טעימות ורכישה. יש הרבה אפשרויות לטייל באזור זה. אנו נביא בפניכם המלצה אחת מני רבות לטיול באזור.

נבקר תחילה בכנסייה ובחנות היין שבמנזר לטרון - חלוץ עושי היין בשפלת יהודה עוד מהמאה ה-19. קבוצת הנזירים שהקימה את מנזר לטרון (הידוע בשמו גם כמנזר השתקנים) הגיעה לישראל בשנת 1890. על פי עקרונות כת התרפיסטים, אליה משתייכים הנזירים, עליהם לחיות מעבודת כפיים עצמאית, ללא תלות כלכלית בגורם חיצוני כלשהו. ואכן, שטחי החקלאות של המנזר כוללים גם כ-400 דונם של כרמים, בהם גדלים למעלה מ-20 זנים של גפנים, הנבצרים כולם ידנית. הכרמים שניטעו באזור המנזר והיקב שנחצב בסלע ההר משמשים למטרה זו בדיוק, כך גם שמן הזית, סוגי החומץ השונים והברנדי המיוצרים במקום (המנזר פתוח למבקרים בכל ימות השבוע למעט בימי ראשון ובחגים הנוצריים!). האטרקציה המרכזית היא הכנסייה עצמה, שאליה מטפסים במדרגות. הנוף שנשקף ממנה יפהפה. בחצר המנזר אפשר לצפות בנזירים, הלבושים בכותנות כחולות. להמשך קריאת ‘ניחוחות וטעמים ב”דרך היין” בשפלת יהודה’

דרך נוף יער מיתר - יתיר מוכרת להרבה ממטיילי הדרום. לאחרונה, בעקבות סלילת גדר ההפרדה, שונה תוואי הדרך ונחשפו אתרי תרבות לא מוכרים ונפתחו מבטים חדשים אל המרחבים של הרי חברון.

בלב סבך עצי יער יתיר מסתתר לו מגדל מתכת ירוק וגבוה ועליו מכשירי מדידה ומחשבים זעירים. זוהי תחנת ניטור למדידת גזי חממה היחידה במזרח התיכון והיא בודקת את המאזן בין פליטת וקליטת הפחמן הדו-חמצני ביער. לבדיקה זו חשיבות סביבתית רבה מאחר והפחמן הדו-חמצני הוא הגז העיקרי והמשמעותי בתהליך התחממות כדור הארץ ועל כך בהמשך.

כיצד מגיעים?
נוסעים לצומת שוקת וממנו ממשיכים לכיוון צפון-מזרח על כביש 60 (באר שבע-חברון). הכניסה אל דרך נוף יער מיתר - יתיר היא מכביש 60 מעט אחרי הפניה אל הישוב מיתר (יש פניה משולטת אל היער מכביש 60). סימון כחול מלווה אותה לכל אורכה עד לכביש הפנימי של יער יתיר, כביש 316.

המסלול
דרך הנוף נוחה לנסיעה בכל כלי רכב ולאורכה חניונים, מצפורים, חורבות עתיקות, בורות מים וגתות. ראשיתה ביער עצי אורן והמשכה בחלקות עצי בוסתן ומטעי אלת הבוטנה. שביל ישראל להולכי רגל חוצה לפרקים את הדרך ואף מקביל לה בקטעים אחדים.

מדרונות ההרים בעונת החורף עטויים ירוק ומשובצים במרבדי פריחות ובעונת הקיץ – צהובים חומים. במדרונות ניתן למצוא נוף פסטורלי של עדרי כבשים הרועים במדבר, ובדרום הר חברון ישנם שדות וטראסות חקלאיות. בדרך, בעיקר על כביש יתיר-דרך חורה, נוכל לפגוש בלימנים (מלשון “נמל” בשפה היוונית) - סוללות עפר מדבריות המאפשרות איגום מי השיטפונות לבריכה ובה עצים נטועים.

תחילת המסלול בפאתי הפניה מכביש 60 אחרי הישוב מיתר שהוקם בשנת 1980 ואכלוסו החל בשנת 1984. מתיישביו הראשונים היו כ- 1,000 משפחות חברי “אגודת מתיישבי נחל חברון” מדרום הארץ וממרכזה. שם הישוב לקוח מנוף חיי הבדואים תושבי האזור. מיתר הינו חבל שקושרים בו את יריעות האוהל אל היתדות שבאדמה.

להמשך קריאת ‘דרך נוף יער מיתר - יתיר’